<h1>האשכול — דפוס י-ם, הלכ' נדרים</h1>
<h2>דף לה:</h2>
ונשאל לרבינו האיי גאון ז"ל נדר שהודר ברבים אין לו הפרה עולמית, כגון יחיד מומחה שהדיר ברבים או רבים שהדירו על עצמם שיעשו [תענית] או יתקנו תיקונין והודיעו אותן ופרסמו אותן אינן יכולין לחזור בהן, ועוד אם נדרו הרבים ותקנו שיעשו תענית על צרה שבאה עליהן והכריזו נשיאי הקהל וזקיניהם וחכמיהם כי התענית ביום פלוני ופלוני, ונמלכו לאחר כך וראו שידחו אותו לזמן אחר לדבר שנראה או לצורך שנתחדש להם, שלא היו יודעין אותו מקודם, יש להן לדחות אותו עד זמן אחר. וכן שעשו תקנה בדבר וכתבו אותו והעידו בו והחרימו בו על מי שיעשה כך וכך, ונראה להן לאחר כן כי יש הפסד בדבר [וכן] לא יתכן לעמוד, ורצו לפחות ממנו ולשנות בו מאותו התיקון ולהתיר אותו החרם ולהפר אלתו, יש להם לעשות או לא, ילמדנו אדונינו. אתה ברחמי שמים חכם גדול ויודע כי היא הלכה נדר שהודר ברבים יש לו הפרה, אבל נדר שהודר על דעת רבים אין לו הפרה, ובעסק להשאל לחכם על הנדר אמרו זאת, וכך היו אומרים אם עמד אדם ברבים ונדר על דבר שיעשהו או שלא יעשהו אע"פ שרבים שמעו ממנו וכל אחד נטה לבו אל טעם, אעפ"כ יש לנו[דר] להשאל לחכם ולמצוא פתח לעצמו, וגם יש לחכם לפתוח [לו] פתח, וכשאומר לו נדרת על [דעת] כך וכך והוא אומר לאו, מתירין אותו ואין חוששין למה ששמ(ע)ו הרבים על דעתם בשבועתו, לפי שהנדר תלוי בדעתו ולא בדעת אחרים אע"פ שכולם שמעו, אבל אם נדר על דעת רבים כגון שאמר לרבים הריני נודר על דעתכם כלכם שאעשה כן או שלא אעשה כן אין לו דרך להשאל על נדרו לפי שאין הדבר תלוי בדעתו אלא גם בדעת אחרים. אבל מה ששאלת על רבים שקבלו על עצמם שיעשו תענית או שיתקנו תיקונים ואחר כך נודע להם כי הטוב והישר והיפה לשנות את הדבר ההוא, ברור הוא הדבר כי יש לשנות וכל שכן אם יראה להן לפחות או להוסיף, ואם החרימו על דבר רשאין הן להתיר את החרם ואין בכך כלום, אלא ובלבד שיראה להם ההיתר והשנוי כי הוא הטוב והישר. ונשאל הגאון רבי יצחק ז"ל על ענין זה, בקהל דאחרים אחרמתא בפתגמא לזמן קצוב ואחר כך נתחרטו יתירוהו אם לאו. והשיב צריכין שילכו לחכם ויתיר להן אם נתחרטו, כמו שעושין בשבועה למי שנתחרט עליה.
